מה שהופך "קיבוץ שיתופי" "לקיבוץ מתחדש" הוא אימוץ של לפחות אחת משלוש האפשרויות הבאות: ● תקציב דיפרנציאלי ● שיוך דירות ● שיוך נכסים
המעבר לקיבוץ המתחדש מצריך שינויים מבניים וארגוניים בקיבוץ שתפקידם לתאם, לווסת ולפעול ככלים שלובים לייצוב מערכת כלכלית – חברתית קיבוצית מאוזנת וברת קיימא. רב הקיבוצים שעברו למתכונת של "הקיבוץ המתחדש" ערכו גם את השנויים הבאים:
1. הפרדה בין המשק לקהילה
שמשמעותה יצירת שתי ישויות נפרדות בקיבוץ: ישות עסקית וישות צרכנית – חברתית. שמקימות הפרדה ארגונית ,ניהולית, משפטית, פיננסית וגזברית ביניהן.
הישות העסקית ● המשק
כל עסקי הקיבוץ מרוכזים תחת חברת אחזקות ומנוהלים על ידי ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ המתפקדת כדירקטוריון עסקי לכל דבר ועניין.
הישות הצרכנית – חברתית ● הקהילה
מימון הפעילות הענפה של הנהלת הקהילה – מתן שירותים, הגדלת רווחת החברים, תשלומים בגין הוצאות מוניציפאליות ובגין הוצאות הפרט כגון: חשמל, מים, בריאות,חינוך,תרבות ועוד, מקורו מתשלומי מס ואגרות החברים, תגמולי מדינה והכנסות הקהילה מנכסיה. הקהילה קובעת את סדרי העדיפויות שלה בנהלים דמוקרטים ובמסגרת התקציב שנגזר ממקורותיה.
● בלשון העם – הקהילה צריכה לספק רווחה, העסקים צריכים לספק רווח.
● יש לזכור, שכל נכסי הקיבוץ הם בבעלות משותפת של חברי הקיבוץ והם שסוברניים להחליט על הגדרת הכללים והאופי של היחסים בין שני המגזרים.
2. הפרטת השירותים
שינוי זה נועד לצמצם את נפח ענפי השירות, העתקת מטלות מהתחום הציבורי לתחום הפרט והמשפחה, ייעול מערכות השירותים והפיכתם למרכזי רווח.
להפרטת השירותים יש השפעה מכרעת על רמת התלות של החבר במערכות הקיבוץ – כגון, ועדות תקנונים והחלטות, ולמעשה צמצמה בצורה משמעותית ואף בטלה במקרים רבים את התלות של החבר בממסד. העברת האחריות להתפרנסות מהקיבוץ לחבר שינתה לחיוב את התייחסותו של החבר למקום עבודתו או למשרתו ואף מתחה את גבולות יכולתו לרף גבוה יותר לרווחתו ולרווחת הקיבוץ.
